המדריך הישראלי לבאלי

כן, וזה הדבר החשוב ביותר לבדוק לפני שקונים כרטיס: בעלי דרכון ישראלי אינם זכאים לויזה בהגעה לאינדונזיה. ישראל מסווגת בקטגוריה מגבילה בשם אשרת קולינג, שדורשת גורם מזמין אינדונזי ואישור מוקדם ממטה ההגירה בג׳קרטה, ואורכת שבועות עד חודשים. בפועל רוב הישראלים שמגיעים לבאלי נכנסים עם דרכון זר שני. המדריך המלא מפרט את שתי הדרכים.

העונה היבשה, אפריל עד אוקטובר, היא הזמן הטוב ביותר: פחות גשם, לחות נמוכה יותר וים נעים לגלישה ולשנרקול. יולי ואוגוסט הכי עמוסים. העונה הגשומה (נובמבר עד מרץ) חמה וירוקה, עם ממטרים קצרים ומחירים נמוכים.

באלי יעד זול יחסית. המטבע הוא רופיה אינדונזית (IDR), וכדאי למשוך מזומן מכספומטים. כרטיסי אשראי מתקבלים במלונות ובמסעדות גדולות, אך לשווקים, לוארונגים ולנהגים צריך מזומן. ארוחה בוארונג מקומי עולה בערך 25 עד 50 אלף רופיה.

נהג פרטי ליום שלם (בערך 600 עד 900 אלף רופיה לכל הרכב) נוח לכיסוי כמה יעדים. אפליקציות Grab ו-Gojek זולות באזור הדרום. השכרת קטנוע נפוצה וזולה אך מתאימה רק לרוכבים מנוסים, ותמיד עם קסדה ורישיון בינלאומי.

יש בית חב"ד בקוטה שמגיש אוכל כשר, ובאזורי התיירות קל למצוא מנות צמחוניות, פירות טרופיים, דגים ואוכל טבעוני. במדריך הכשרות שלנו יש פירוט של אפשרויות לפי אזור.