יש רגע בנסיעה צפונה בבאלי שבו פתאום נהיה קריר. הכביש מטפס, החלונות מתערפלים קצת, ובמקום דקלים וחום לח אתם פתאום בתוך נוף הררי ירוק עם אגמים ושדות. ככה מגיעים לבדוגול, אזור הרמות הקריר בלב האי, שהוא אחד המקומות האהובים עליי לטיול יום מהדרום. בפעם הראשונה שעליתי לשם לבשתי גופייה כמו על החוף ורעדתי מקור ליד האגם, ומאז אני תמיד לוקח שכבה חמה. בדוגול היא ההפך הגמור מבאלי של הברושורים: לא חופים ומסיבות, אלא אגם שקט, מקדש שצף על המים, גן בוטני וריח של תות שדה.
אם אתם מגיעים מהירוק של אובוד או מחפשים יום אחר לגמרי בנוף הררי, המדריך הזה ייקח אתכם דרך כל מה ששווה בבדוגול: מקדש המים, הגן הבוטני, חוות התותים ושער הנדרה.
אולון דאנו בראטן, המקדש שצף על האגם
הסמל של בדוגול, ואחד הדימויים הכי מזוהים עם באלי כולה, הוא מקדש אולון דאנו בראטן. זה מקדש מים שיושב על קצה אגם בראטן, ובעונה שבה מפלס המים גבוה הוא נראה ממש כאילו הוא צף על פני המים. המקדש הוקדש לאלת המים והאגם, ויש בו מגדלים בעלי גגות קש מדורגים, מה שנקרא מרו, שמשתקפים במים השקטים. כשהאגם רגוע והערפל מרחף מסביב, זה אחד המראות הכי שלווים שראיתי בבאלי.
הכניסה למתחם עולה בערך 75 אלף רופיה למבוגר וכוללת את כל הגנים מסביב. הטיפ שלי, שלמדתי בדרך הקשה אחרי ביקור צפוף בצהריים: מגיעים מוקדם, עם הפתיחה בשמונה בבוקר. אז יש פחות אנשים, האור רך, והמים רגועים ומשקפים את המקדש בצורה מושלמת. אחרי עשר זה מתמלא באוטובוסים של קבוצות מסיורים מאורגנים. למי שאוהב מקדשים, כתבתי מדריך נפרד על המקדשים היפים בבאלי.
הגן הבוטני וריאות ירוקות
קצת מעל האגם נמצא הגן הבוטני של באלי, אחד הגדולים באינדונזיה. זה שטח ענק של ג׳ונגל מטופח עם אלפי מיני צמחים, עצים גבוהים מכוסי טחב, גן סחלבים, גן שרכים, ואפילו פארק חבלים ומסלולי זיפליין בין העצים למשפחות. האוויר שם קריר וריחני, ואפשר בקלות לבלות שעתיים בנחת בין השבילים. הכניסה זולה, בערך בין 30 אלף ל-50 אלף רופיה לאדם, ויש עוד תשלום קטן אם נכנסים עם רכב פנימה.
מה שאני אוהב בגן הזה הוא שהוא נותן הפסקה מהמקדשים והאתרים הצפופים. כאן פשוט הולכים, נושמים אוויר הר נקי, ורואים פרפרים וציפורים. זה מקום מצוין למשפחות עם ילדים שצריכים לפרוק אנרגיה, ולכל מי שאוהב טבע רגוע בלי מאמץ גדול.
הגן ענק, בערך 150 הקטר, ואי אפשר לכסות אותו כולו ברגל בנוחות. הטיפ שלי הוא להיכנס עם הרכב של הנהג הפרטי, לעצור בנקודות העיקריות כמו גן הסחלבים והאזור עם עצי הענק, ולרדת ללכת קצת בכל אחת. בתוך הגן יש גם פסל מפורסם של דמות באלינזית גדולה שמהווה נקודת ציון, ומסביבו שטחי דשא נעימים לפיקניק. אם נוסעים עם ילדים, פארק החבלים והזיפליין בין העצים, שנקרא Bali Treetop, הוא אטרקציה בפני עצמה ושווה כמה שעות.
חוות תותים, שער הנדרה ועוד נקודות
הקור של בדוגול מאפשר לגדל כאן דברים שלא צומחים בשאר באלי, והכוכבת היא התות. לאורך הכביש פזורות חוות תותים שבהן אפשר לקטוף בעצמכם, או פשוט לשבת ולשתות שייק תות טרי ולאכול וופל עם תותים. אחרי שעות של מקדשים זה פינוק קטן ומרענן, וגם חוויה כיפית לילדים.
לא רחוק משם נמצא שער הנדרה (Handara Gate), שני שערי אבן באלינזיים מסורתיים שמובילים אל אתר נופש ומגרש גולף, ושהפכו לאחת הנקודות הכי מצולמות בכל באלי. אנשים עומדים בין השערים עם ההרים הירוקים ברקע ומצלמים. שווה לדעת שלפעמים גובים תשלום קטן לצילום ושיש תור, אז כדאי להגיע מוקדם. באזור יש גם את האגמים התאומים בואיאן וטמבלינגן עם נקודת תצפית יפה מהכביש, וכמה מפלים יפים בסביבה.
עוד נקודה ששווה לשלב, במיוחד אם ממשיכים צפונה, היא מקדש המים שאצל מפל הסומפט ומסלולי ההליכה סביב האגמים התאומים, שמתאימים למי שרוצה קצת יותר מאשר עצירות צילום. האזור כולו ידוע גם בשוק המקומי שלו, שוק קנדיקונינג, שבו מוכרים תבלינים, פירות הרריים, ירקות טריים ופרחים. אני אוהב לעצור שם לכמה דקות כי זה שוק אמיתי של מקומיים, לא של תיירים, וזו הצצה יפה לחיים בהרים של באלי. שווה לקנות שם תות טרי או פסיפלורה לדרך.
האקלים ההררי, מה ללבוש ומתי לבוא
הדבר הראשון שצריך להבין על בדוגול הוא הגובה. האזור יושב בערך בין 1200 ל-1400 מטר מעל פני הים, ולכן הוא קריר משמעותית מהחופים. ביום הטמפרטורות בדרך כלל בערך 18 עד 22 מעלות, ובבוקר ובערב יורד עוד יותר. לעיתים קרובות יש ערפל קל שעוטף את האגם והגנים, ובעונת הגשמים יורדים גשמים בלילה.
הטעות הכי נפוצה, ואני עשיתי אותה בעצמי, היא לעלות לבדוגול בלבוש חוף. קחו שכבה חמה, קפוצ׳ון או ז׳קט קל, גם אם בדרום היה לוהט. מבחינת תזמון, הכי טוב להגיע בבוקר מוקדם כדי לתפוס את המקדש לפני ההמון ולפני שהעננים מתעבים. לגבי עונות, האזור יפה כל השנה, אבל בעונה היבשה בערך בין אפריל לאוקטובר יש פחות גשם ושמיים בהירים יותר.
טיול יום מהדרום, איך עושים את זה נכון
בדוגול היא טיול יום קלאסי מהדרום ומאובוד, וזו הדרך שבה רוב האנשים חווים אותה. מאזור החופים בדרום הנסיעה בערך שעתיים עד שעתיים וחצי, ומאובוד בערך שעה וחצי. הדרך הכי נוחה היא לשכור נהג פרטי ליום, שעולה בערך בין 600 אלף ל-900 אלף רופיה ליום שלם, מחכה לכם בכל אתר ולוקח אתכם מנקודה לנקודה. כשמחלקים בין כמה אנשים זה משתלם מאוד.
הטיפ שלי הוא לצאת מוקדם, בערך בשבע בבוקר, להגיע ראשונים למקדש בראטן, ואז להמשיך לגן הבוטני, לחוות התותים ולשער הנדרה לפי הסדר הזה. מי שבא עם רכב או קטנוע ובטוח בנהיגה בכבישים ההרריים יכול לעשות את זה עצמאית, אבל הכבישים מתפתלים ולפעמים מעורפלים. אפשר גם לשלב את בדוגול בנסיעה צפונה אל לוביינה ולעצור בדרך, מה שמחבר יפה לטיול ארוך יותר כמו טיפוס הזריחה על הר באטור באזור ההררי.
בדוגול היא תזכורת שבאלי הרבה יותר מגוונת ממה שנדמה, ושמספיק לעלות שעתיים מהחוף כדי למצוא אגם שקט, מקדש שצף על המים וכוס שייק תות קר באוויר הררי. אז כשתבנו את המסלול שלכם, האם תשאירו יום אחד לעלות אל ההרים הקרירים של באלי?
